Abram Kajzer, Za Drutami Smierci, p. 94

Transkrypt

1 ההיסטוריונית בלה גוטרמן על מרי, ניסיונות בריחה והוצאות להורג של אסירים במחנה גרוס-רוזן ומחנות המשנה שלו פעולות מרי מאורגנות אינן בולטות בתולדות מחנות העבודה של גרוס-רוזן, שכן עניין זה נמצא בשולי חוויית הכליאה במחנות העבודה. שלא כאסירי מחנות הריכוז, יכלו אסירי מחנות העבודה לתלות תקווה, מועטה אמנם אך סבירה, בהנחה שהגרמנים נזקקים לכוח העבודה שלהם, ועל כן לא ימהרו להמיתם. כך הם זכו לפסק זמן חשוב. אולם המרי האישי במחנות העבודה התמצה בעיקר במאמצים להישאר בחיים. אפשרית כמעט במחנות הקטנים של גרוס-רוזן. התארגנות למרי פעיל היתה בלתי כל פעילות חריגה עוררה מיד תשומת לב והיה קשה להסתירה. מי שרצו לשרוד ולחמו על חייהם נזהרו והסתייגו מכל פעילות שהיתה עלולה לפגוע בהם ולסכן את חייהם. שיטת הענישה הסביבתית שנקטו השלטונות הרתיעה אף היא. בכל זאת היו גילויים של מרי בקרב אסירים מעטים. אסיר שנכלא בנובמבר 1944 במחנה פינפטייכן ניגש אל ממונה גרמני שהיכה נער, וללא מורא שאלו אם מוכרת לו ההוראה האוסרת להכות אסירים. המייסטר המופתע הדף אותו, אולם האסיר לא נסוג ואף לפת את המייסטר בצווארו והחל לחונקו. קצין ורמכט שנכח במקום העבודה הציע ליישב את העניין במקום ולא לדווח למפקדה, והמייסטר נאות לראות במאה מלקות עונש ראוי. מעשה הענישה בוצע במקום. כאשר שכב ברביר, שבא להתעניין בשלומו: "איך הולך, מוכה וחבול, הופתע מביקורו של קצין הוורמכט 1 בחור אמיץ?". במחנה וולפסברג נענשו שלושה אסירים צעירים בעונשי מלקות על גניבת תפוחי אדמה, והעונש בוצע לעיני כול. הראשון ביניהם, עדיין חסון ובריא, עמד במלקות, אולם השני, תלמיד ישיבה עדין גוף, התמוטט ואיבד את הכרתו אחרי עשר מלקות. הגרמני זעם על שקורבנו נשמט ממנו, ועל כן הורה לקאפו היהודי לפתוח מחדש במסכת המכות. לאחר המכה העשרים נפטר האסיר. הגיע תורו של הנידון השלישי. הוא נגרר אל מתקן ההלקאה, והקאפו החל להצליף בשוט, אבל הוא עצמו היה כבר תשוש ונשם בכבדות. לפתע התרומם האסיר המוכה והפיל לארץ את הקאפו. מפקד המחנה את המגלב והחליט להמשיך במו ידיו בהלקאה. השליך את המגלב והשאיר מאחוריו גוויה נוספת. נזעם כולו, תפס בסיימו את ביצוע העונש האסירים חזרו בדממה למגוריהם: "בדממה חשו 224 מתים-חיים את חוסר האונים וכעס על חדלונם", ורק קולו של חזן שהיה בין כלואי המחנה נשמע ברמה ועלה בזעקה נואשת: "אלי, אלי, למה עזבתנו". במחנה לרכה, שבו עסקו האסירים בשיר על פי נעימה חסידית, בכריית מנהרות, הוכה צעיר יהודי על ידי גרמני. תוך שינוי תוכנו: "אנו נשרוד גם אותך, בתגובה פתח הצעיר גיבן, דבר לא יעמוד בפנינו". הגרמני לא הבין אמנם את דבריו, אולם חש בהתרסה שבהם ומאז לא הרפה ממנו. 1/7 1 עדות זלמן באום,.ZIH, 301/2425

2 כעבור זמן קצר נידון הצעיר לתלייה פומבית. כאשר ניגש מפקד המחנה אל עמוד התלייה שלף הנידון תער שהסתיר בבגדיו, ותקף את הגרמני. רק כעבור שבוע החלים המפקד, ואז 2 הורה להמית עשרה אסירים שהשתייכו לקבוצת העבודה של האסיר. אירוע מיוחד במינו התרחש במטווייה שבה עבדו אסירות ממחנה גרינברג. סאת הסבל, בעיקר בשל ידה הכבדה של היודנאלטסטה, כאשר מלאה ש"מילאה את תפקידה בחריצות יתר" כדבריהן, התכנסו צעירות אחדות והחליטו להסתכן ולפנות אל המפקד הגרמני. הדבר התרחש כנראה בין יוני לאוגוסט 1944, ופרטים על המעשה מופיעים ביומנה של פלה שפס: "היה יום ראשון. כמה בנות התעוררו מן האדישות והפסיביות ששקעו בהן, נכנסו אל המפקד המבוגר והודיעו לו על המצב הקיים. המעשה עורר את כל הבנות. זרם חשמל עבר בכולן. הן סיפרו לו על מזונן הדל, על שלטון היודנאלטסטה, על שחיתותה, על מעשי הגזל שלה... מזון 3 שלא חולק במידה שווה ורדיפת האסירות". המפקד האזין והבטיח להתערב ולדאוג לשיפור התנאים: "הניצוץ הפך ללהבה, איזשהו מצב רוח מרומם התפשט במחנה". ואכן, למשך ימים אחדים חל שיפור, אולם האכזבה באה במהירות, ו"הלהבה דעכה אט-אט". רוב ביטויי המרי במחנות העבודה של גרוס-רוזן הופנו כלפי הפרומיננטים היהודים. הממונים שותפים למדיניות הניצול של הגרמנים, הקשים. הממונים: ביטוי לתחושה זו נתן אברם קייזר, "אמרתי לו מה אני חושב עליו. בעיני האסירים היו ואחראים במידה רבה לתנאי החיים שחש כי אין לו מה לאבד, שהוא בנדיט, גרוע מס"ס. והעז לגעור באחד 'לך אין שום תירוץ והסבר. מעשיך לא ימצאו צידוק. אתה דגנרט. אם היית לפחות חושב על מעשיך. האם אינך יהודי כמונו? לא, אתה גרוע מכולנו, כי אתה מתעלל בנו. אתה רוצה לשאת חן וגורם לאומללות'. אף שהתבלבל היכני כמה מכות בפנים... דמי ניגר, אך אני מרוצה שאמרתי לו בנוכחות כולם. אחר כך נתן לי לישון, 4 ולא בעט בי יותר". בנספח לתזכיר שפרסמה מפקדת גרוס-רוזן בשביל מחנות העבודה החדשים, צורפו עשרים דוגמאות דיווח על ענישת אסירים. נספח זה לא השתמר אמנם, אולם בין השיטין משתמע כי המפקדה נדרשה לשלוח דיו וחשבון נפרד לגבי כל אסיר מרדן, ודיווח זה צורף לכרטיסו האישי של האסיר. על פי החוזר ניתן לזהות מ דרג של דרכי הענישה שהיו נהוגים במחנות, החל באזהרה, דרך הטלת עבודה נוספת ומניעת מזון וכלה במלקות. אם רצו לקבוע עונשים נוספים, חויבו המפקדים לקבל אישור מיוחד מן המפקדה. איש לא טרח להקפיד עם מפקדים שחרגו מן הנהלים, להסתיר את החריגות. וכיוון שענישה בניגוד ב- 11 באפריל,1945 לתקנון היתה תופעה נפוצה, כאשר גבר הרעב במחנה גרליץ, למדו המפקדים גנב אסיר 2/7 2 ישראל טבקסבלאט, "וידערשטאנד אין לאגר", קיום (אפריל 1949) 4. מקרים של חבלות מאורגנות לא נפוצו במחנות העבודה של גרוס-רוזן, ובכל זאת יש עדויות על פגיעה בצמיגים של כלי רכב, וניסיון לפגום במכשירי אלקטרוניקה עדינים, שבייצורם הועסקו גם נשים. ראה עדויות של הדסה קנטור, איו"ש 85-2/E 1-M; / ארנו קסירר, /015; 509 חנה קיבקביץ, איו"ש 03/ יומן פלה שפס, איו"ש, ;M-1/E,747 עדות רחל בוסתן, אמג"ח (ארכיון מורשת גבעת חביבה), 227.A. 4 Abram Kajzer, Za Drutami Smierci, p. 94

3 ארנבת מן הכלוב במחנה, האסיר הפלילי הרמן צ'ך, ונענש בתלייה ממושכת אשר האריכה את ייסוריו. היכה למוות אסיר צעיר בעוון גניבת תפוח אדמה זקן המחנה, ומפקד אחד, המחנה בכבודו ובעצמו ירה באסיר אחר על שנטל תפוחי אדמה אחדים מערימה שהיתה 5 מיועדת למאכל לחזירים. במשך השנים שבהן פעל מחנה-האם גרוס-רוזן בוצעו בו מאות הוצאות לפועל של גזרי דין מוות. ניתן לסווג את אלה לכמה קבוצות אופייניות: הוצאות להורג של שבויים סובייטים שבוצעו בשנים , הוצאות להורג של עובדי כפייה בני ארצות שונות, וביצוע גזרי 6 דין מוות של אזרחים גרמנים שנידונו על ידי בתי דין מיוחדים. גזרי דין מוות של אסירים ברשת גרוס-רוזן בוצעו במסגרת ה"טיפול מיוחד",(Sonderbehandlung) אם ביוזמת המפקדה ואם על פי הוראות של מפקדת הגסטפו בברסלאו. בין המומתים בקבוצה זו היו גם יהודים. ההוצאות להורג הפומביות, בתלייה או בירייה, בוצעו משנת.1944 בדרך כלל הם נידונו על ניסיונות בריחה ממחנות העבודה, ובמסמכי המחנה ניתן להם הכינוי.Fluchtjuden מהמברקים הספורים שהשתמרו ומהדיווחים על ביצוע ההוראה משתמעת הקלות הבלתי נסבלת של המתת אסירים. ענישה והרתעה. באחד המקרים, במחנות קומפלקס Riese נערכו המתות פומביות כאמצעי של כאשר נפצע אסיר בעת עבודה ליד מכונה במפעל, ירו בו למוות משום שהמפקד חשד כי ביצע חבלה מכוונת. על מנת לבצע הוצאות להורג פומביות של אסירי גרוס-רוזן,.WVHA למעשה, נזקק גם מפקד המחנה הראשי לאישורו של המשרד הראשי של היה דרוש אישור גם לביצוע עונשי ההלקאה. שנידונו למוות נשלח מברק מ- RSHA, בירייה. 7 בתום המעשה נשלח דיווח מפורט. ובו הוראות על אופן ביצוע ההמתה ההוראה מיום ה- 11 הס אישר כי לגבי אסירים בספטמבר - בתלייה או,1944,WVHA הסמיכה את הסברוק לא רק לבקש גזרי דין מוות לאסירים נמלטים, להחליט על העונש לפי שיקול דעתו בכל מקרה יחיד. נוסח הפקודה לא נמצא, לאסירים יהודים. וקשה לדעת אם היתה זו הוראה גורפת או בעדותו בבית המשפט הסביר הסברוק, ומניעה של ניסיונות בריחה נוספים. על סמך ההחלטה של באוקטובר את הפקודה הבאה: "לפי הוראת בספטמבר פישר, שנתן אלא גם הוא נדרש לדווח רק לאחר מעשה.,SS-WVHA שמא התייחסה רק כי ההוראה ניתנה לצורך הרתעה WVHA פירסם הסברוק ב- 11,DI מחלקה,1944 שנמלט ב- 19 אני מצווה על הוצאה להורג באוגוסט (Exekution) 1944 ממחנה.Riese מיום ה- 11 בתלייה של האסיר לודוויג 8 אנשי המשמר לא נמצאו אשמים". לודוויג פישר נמלט באוגוסט 1944 ממחנה מרצבכטל שהשתייך לקומפלקס,Riese ונתפס 3/7 5 עדות אישית. ריאיון עם יצחק בן מנחם, A. Konieczny, Nowe Dokumenty o ; TR-10/716 משפט יוהנס הסברוק, ; ZIH, Obozy /377. Egzekucjach w obozie koncentracyjnego Gross-Rosen, Studia, 1982, p רודולף הס, הקומנדנט מאושוויץ מעיד, צבי שנר (עורך), תל אביב, 1964 עמ' משפט יוהנס הסברוק,.TR-10/716

4 כעבור חודשיים, ב- 12 באוקטובר. בריחתו עוררה הדים ברחבי המחנה וברחבי הקומפלקס כולו. השלטונות זעמו כאשר התברר להם כי עלה בידו של הנמלט להרחיק עד וינה. התלייה בוצעה במחנה מרצבכטל, בעקבות הוראתו של הסברוק כי 9 יהודים מאותו מחנה שהיהודי ברח ממנו". ממחנה ויסטגירסדורף, "ההוצאה להורג תבוצע בידי המחנה הראשי של הקומפלקס, הגיעה מכונית של הס"ס ולודוויג פישר הורד ממנה. לאחר מסדר הערב, ולאחר שהמפקד קבע בפסקנות: "בזמן ההוצאה להורג לא יהיו נוכחים פועלים אזרחיים", הובא פישר והוצב תחת הגרדום. זקן המחנה קיבל את הפקודה לקשור לצווארו לולאה ולשמוט את השרפרף שמתחת לרגליו. לאחר שמילא את ההוראות הכריז לוטקמאייר, מפקד הקומפלקס, באוזני האסירים, כי "כל ציפור שתרצה לברוח מן המחנה צפויה לגורל דומה". רופא מחנות הרשת, הד"ר רינדפלייש, ניגש וערך בדיקה שטחית של הגופה, ולאחריה הכריז: "הכלב מת". פישר נלקח לחדר המרחץ, הופשט, ולמחרת נשלחה הגוויה לשריפה בגרוס-רוזן. את החקירה על נסיבות בריחתו של פישר ערך הסברוק בכבודו ובעצמו, שכן היתה זו הבריחה הראשונה שאירעה בקומפלקס,Riese שדורג כסודי ביותר. בתגובה לדין וחשבון שהעביר ל- WVHA קיבל הסברוק הוראה ממחלקה,DI בחתימת המפקח על מחנות הריכוז, להוציא להורג את לודוויג פישר. הודגש כי בכל מקרה של בריחה בעתיד עליו להגיב מיד בהוצאה להורג של הנתפס. הוראה זו מצביעה על הקצנה במדיניות כלפי אסירים נמלטים, שכן בעבר נהגו להעניש על ניסיון בריחה בהעברה למחנה אחר או בשיבוץ בעבודות קשות ובבריגדות עונשין. הוראה מדצמבר 1942 הסמיכה את המפקדים לנקוט עונשי מלקות בלבד. אולם הוראה של ראש מחלקה DI של WVHA מיום ה- 26 בינואר 1944 בדבר נוהל חדש של טיפול בבריחת אסירים, המקרה, שינתה את פני הדברים. על מידת מעורבותם ומיקומם של השומרים בעת הבריחה, מעתה נדרש המפקד לדווח על פרטי לשלוח טופס בקשה 10 לביצוע הוצאה להורג וכן לצרף תרשים של אזור הבריחה. הדיווח היה צריך לכלול פרטים על מקום העבודה של האסיר, המדווחים לרשום בדייקנות את שעת הבריחה, אופי העבודה ודרך ארגון השמירה במקום. עיתויה, כמו כן נדרשו כיצד התגלתה ומה היו הצעדים שננקטו אחרי שהתגלתה. סעיף מיוחד דן בשאלת האשמה, שהיתה רלוונטית ומרכזית לגבי צוותי המשמר: "יש לציין אם ומתי קיימת אשמה לגבי האסיר, אם הבריחה התאפשרה על ידי אחרים. מלבד זה יש לציין כאן את כל הנסיבות הענייניות שאיפשרו את בריחת האסיר, או 11 היו נוחות לבריחה". במקרהו של לודוויג פישר קבע הסברוק כי "על פי קביעת מפקד הס"ס לא היו אנשי המשמר אשמים". שנשלחה אל מחנות העבודה, בהודעה של מפקדת גרוס-רוזן מיום ה- 2 בדצמבר,1944 טרח הסברוק לכלול סעיף מיוחד שהודיע על ציונים לשבח,(Schier) 9 תיאור התלייה מצוי בידינו בעקבות עדות במשפטו של יוזף שיר.ZStL IV 405 AR-Z 47/69 10 עדות אוטו ויינגוסטר, ZStL IV 405 AR-Z 243/76 11 איו"ש,.TR-10/716 איש ס"ס ממחנה מרצבכטל, 4/7

5 שהוענקו לחמישה אנשי ס"ס שמנעו בריחה של אסירים, והביע את הערכתו המיוחדת על פועלם. הסברוק ציין את שמות המצטיינים ואת יחידת המשמר שאליה השתייכו, כנראה כדי 12 להגביר את המוטיבציה אצל השומרים האחרים. מלבד פרשת הבריחה של לודוויג פישר נותר מידע מצומצם על עוד שבעה מקרים לפחות של הוצאות להורג של אסירים יהודים, שכונו בדיווחים אלה בשם.Transportjuden שם האסיר תאריך הבריחה מועד הוצאה להורג לא ידוע אהרן פרקש איגנץ גרוסמן 13 אנדור קיש לא ידוע שמואל ינוביץ ' סנדור בלאו סנדור גרינפלד אירנה שר (אסירה) הנריק לאופר לא ידוע הדיווח על הוצאתם להורג זהה בעיקרו בכל המקרים, בדיווח על האסירים בלאו וגרינפלד. להוציא הערות ייחודיות המופיעות במקרה זה נרשמה הערה המציינת כי השניים נמלטו ממחנה גרינברג II בהישמע האזעקה נגד תקיפה אווירית, ואילו ההוראה על המתת הנריק לאופר חתומה באופן יוצא דופן על ידי גליקס עצמו. שמואל ינוביץ' הומת בתלייה במחנה בולקנהיים, וחבריו אולצו להשתתף במעשה. מקרה יחיד של הוצאה להורג בעוון בריחה של אסירה בגרוס-רוזן, שעליו נותר תיעוד, הוא זה של אירנה שר. התלייה נערכה במחנה הנשים בירמבאומל, 14 ובביצועה שותפו שתי אסירות. השבוי הסובייטי יוסף הימלבלאו עמד במוקד של התכתבות נרחבת בין המחלקות השונות. יוסף הימלבלאו נלקח בשבי ונכלא במחנה לשבויים סובייטים. אולם כאשר התגלה שהוא יהודי למחצה, איבד את זכותו להיכלל בין קבוצת שבויי המלחמה, ונשלח למחנה גרוס-רוזן עד שהמשרד הראשי לביטחון הרייך יחליט בעניינו. "הואיל והוא חצי יהודי יש לטפל בו כאסיר עד להחלטת,RSHA ולהכניסו לעבודה", נאמר בהוראה, ובכתב יד נרשמה ההערה: "נשאר במחנה גרוס-רוזן". הדיון בעניינו של הימלבלאו נמשך זמן רב למדי, 1944 נשלחה למפקדת גרוס-רוזן החלטתו של מטה הגסטפו בברסלאו, שכן רק ב- 11 במאי ולפיה יש להוציאו TR-.BAk, NS 4 Gross-Rosen/ 6 13 הס, הקומנדנט מאושוויץ מעיד, עמ' 17. הס מסר כי כינוי זה ניתן על ידי לשכתו של אייכמן ; איו"ש, 10/ איו"ש,.TR-10/ /7

6 להורג. ב- 13 במאי בוצעה ההוראה, והסברוק שלח מברק למטה,RSHA והודיע על שריפת 15 הגופה בקרמטוריום. מעורבותו של RSHA בהחלטות הנוגעות למקרי הבריחה ממחנות עבודה קטנים, יש בה כדי להעיד על גודל דאגתם של השלטונות מן התופעה. בניסיונות בריחה אלה היה טמון זרע של מרי. נושא הבריחות הצליח לעורר התרגשות בקרב האסירים במחנה ולהערכה מיוחדת כלפי מבצעיהן, בין אם הצליחו במעשה ובין אם כשלו. לגורל ולתבנית החיים החדשה שנכפתה עליהם. הבריחות העידו על החלטה לא להיכנע הבורחים גילמו במעשיהם את השאיפה לחופש ואת הנחישות להשיב מלחמה שערה. הבורחים ידעו שקיים סיכוי קלוש בלבד להצליח במעשה. הם גם ידעו כי הם עלולים להיירות תוך כדי בריחתם, ולהיות קורבן להשפלה ולהתעללות עד סמוך להוצאתם להורג, אם ייתפסו. ובכל זאת לא נואשו והעזו לעשות מעשה. אחרים ברחו מתוך ביטוי של ייאוש, ומחשש שהם עומדים להיפך למוזלמנים. אסירים אלה נמלטו ללא תכנון מראש, ללא הכנות, עזרה או ציוד, וניסיונם נידון מראש לכישלון. על פי הדיווחים בוצעו רוב הבריחות ממחנות העבודה של גרוס-רוזן בשלב שבו הועברו מחנות ארגון שמלט תחת המינהל של גרוס-רוזן, לפני שהמשטר החדש הידק את הפיקוח על המחנות. רוב ניסיונות הבריחה האלה נכשלו, רוב הבורחים ביצעו את המעשה בחשאי וביחידות כיוון שסכנת המוות ריחפה עליהם במשך כל זמן ההכנות, "במחנה אפילו המחשבה 16 על בריחה היתה בת עונשין". מקרי הבריחה הטרידו את מפקדי גרוס-רוזן והעמידו אותם על המשמר. היה מסר נסתר לנשארים כי השיטה הנאצית מאבדת את אחיזתה ההדוקה. בבריחה מוצלחת לפיכך הם הידקו את השמירה על המחנות ובד בבד בחנו ובדקו כיצד הצליחו האסירים, ולו גם יחידים, להימלט מאחיזתם. בחוזר מיום ה- 27 באוקטובר 1944, שהופץ על סמך הוראה של WVHA מיום ה- 19 הבריחה, למשל, באוגוסט אל כל מחנות העבודה, הוצגה דרישה לקבל פירוט מרבי של נסיבות שכן על פי הנחת העבודה של הס"ס: "כל בריחה מתרחשת בנסיבות שונות. שונים התנאים בבריחה של אסיר ממחנה עבודה, בכניסה למחנה, 17 מאשר בריחה ממקום העבודה עצמו". מחלקת המשק של גרוס-רוזן הוראה משלימה. בולט ותקני של בגדי האסירים החומרים הדרושים לשם כך, (גברים ונשים). כך, או מתוך טור עובדים ביציאה או ב- 4 בנובמבר 1944 הפיצה מחנות העבודה נדרשו להקפיד על סימון והמפקדה אף היתה מוכנה לספק את אם הכמות הנדרשת תהיה סבירה בעיניהם. באחד המקרים ננזף ריטרבוש, מפקד מחנות פרשניץ-טראוטנאו, על ידי מפקדו הבכיר. בעקבות בריחה של שתי אסירות יהודיות, שהוגדרה כ"מוצלחת", הכריז הסברוק כי אינו רואה עוד מקום.BAk, NS 4 Gross-Rosen/4 16 Witkowski, Uwagy; Roman & Elzbieta Lesniak, Ucieczki z obozow koncentracyjnego, Przeglad Lekarski, 1976.BAK, NS 4 Gross-Rosen/6 17 6/7 15

7 לוויתורים בעניין הידוק השמירה על מחנות העבודה, והורה לריטרבוש: "עליך להתקשר מיד עם הממונה המתאים, ולהודיעו שמחנות העבודה היהודיים צריכים להיות שמורים היטב". ריטרבוש ציטט בפני פקודיו את הוראות מפקדו, ואף השמיע איום ברור כי במקרה של בריחה נוספת יסולקו הממונים במפעלים מתפקידם. 18. הוא הסביר את חומרת הבעיה: "מטרת העברתן של היהודיות אל מחנות הריכוז היתה להבטיח ביטחון ושמירה... אני מסב את תשומת לב המפעלים לכך, שאמנע את הספקת היהודיות כל עוד לא תוגבר אבטחת המחנה" תנאי השטח של שלזיה התחתית, שבה מוקמו מחנות גרוס-רוזן, הקשו במיוחד את אפשרות גם הבריחה. האוכלוסייה הגרמנית העוינת שמיהרה להסגירם, אם מתוך שכנוע אידיאולוגי ואם מתוך פחד, לא הקלה את המצב. במחנה דיהרנפורט נהגו להפעיל צופר רב עוצמה כדי להודיע לתושבי הסביבה על בריחת אסירים. מצטרפים למרדף אחר מי שהיו בעיניהם בהישמע הצפירה היו רבים מתושבי האזור "אויבי הפירר והרייך", שבהם הקדימו להרוג את הנמלט עוד לפני בואם של שומרי המחנה. סיכוי קלוש להצליח בבריחה היו האסירים הפרומיננטים. והיו מקרים לא מעטים היחידים שהיה להם ממחנה פיפטייכן נמלטו היודנאלטסטה יעקב אסטרייכר והרמן וינר, ששימש כרשם בקומנדו עבודה. הם נערכו מבעוד מועד, כיוון שהיתה להם גישה חופשית אל כל המבנים במחנה. לאחר שתיאמו את הבריחה עם מייסטר גרמני, הם מצאו מסתור בחווה, 19 ושם שוחררו אחר כך על ידי הסובייטים. המשטר במחנות העבודה של גרוס-רוזן והרכב שרשרת הפיקוד שלהם, הן של צוותי הס"ס והן של האסירים הממונים, ממחישים היטב את אופיה של המערכת הסגורה והאטומה שנכפתה על האסירים והתוצאות הבלתי נמנעות שנבעו ממנה. הסתאבות של אסירים כוחניים, הדחקה והתעלמות מערכי מוסר מקובלים, וניצול ציני של הסבל האנושי היו לתופעה יומיומית. אפשרית כמעט, לחיות בעולם המחנות תוך שמירה על צלם אנוש, ומי ששרדו ויצאו שלמים, מעטים הממחישים את אסון הרבים. היה בבחינת משימה בלתי לא רק בגופם כי אם גם ברוחם, הם בבחינת מקור: גשר צר אל החיים יהודים במחנה הריכוז גרוס-רוזן ובמחנות העבודה שלו , יד ושם, ירושלים, 2000 עמ' BAK, NS 4 Gross-Rosen/1 19 Bornstein, Ernst Israel, Die Lange Nacht: Europaeische Verlagsanstalt, Frankfurt a.m.,.1967 p. 151; BAK, NS 4 Gross-Rosen/6 7/7 18